<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קרח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
פירוש בכורות. כל פטר רחם [במדבר י"ח]. יכול אפי' חיה ת"ל אשר יקריבו לד' להוציא את החיה, שאין מקריבין ממנה. יכול דמוציא אני בעל מום, שאין מקריבין דאינו בכור לפי שנ' אשר יקריבו לד'. ת"ל באדם ובבהמה, בהמה דומיא דאדם מה אדם הוא בכור ואפי' בעל מום, פי' חייב לפדות א"ע בחמשה סלעים, אף בהמה אפי' בעל מום הוא בכור. ד"א באדם ובבהמה בא ללמד כל שיש לו באדם יש לו בבהמה יצאו לויים שאינן באדם. בגמרא [בכורות ג' ע"ב] מפרש כיון דפטרי בכורות אחרים הן עצמן בכורות לא כל שכן דפטירי. וכן פסק דאפי' בן לויה פטור מן הבכורה.
<h2>דף ט:</h2>
אך פדה תפדה [במדבר י"ח]. דרש ר' טרפון פודה אתה את החיה, שנ' (שמות י"ג י"ג) תפדה בשה, אי אתה פודה את המתה פי' להאכילם לכלבים. ויליף לה מדאיתקש בכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם דאין פודין אותו מת אלא חי. פירוש אם מת תוך שלשים יום אין פודין אותו, קל וחומר במת לאחר שלשים כגון שלא הספיק לפדותו עד שמת אין פודין, כך בכור בהמה אין פודין אותו להאכיל לכלבים. וכן פסק דאין פודין אותו לאחר מיתה אם לא נתן פדיונו. פי' רש"י ופדוייו מבן חדש תפדה וזה [ממעט] מת תוך ל', ואם נהרג תוך ל' יום ממעט בפ"ק דב"ק מדכתיב אך פדה תפדה אך חלק.
<h2>דף יט:</h2>
במכילתא תני והעברת כל פטר רחם לה' (שמות י"ג י"ב), אין לי פוטר בבכורה אלא וולד גמור, מניין סימן וולד בבהמה דקה טינוף, ובגסה שליא, ובאשה שפיר ושלייא שיפטור הבא אחריו, ת"ל שגר בהמה כל שהבהמה משגרת. וכן בבהמה טמאה [נפל] נמי פוטר, אף אדם נפל פוטר הבא אחריו מן הבכורה.
<h2>דף כו:</h2>
מה בכור אדם מטפל בו ל' יום, פי' שנאמר [במדבר י"ח] ופדוייו מבן חדש תפדה, כך בכור בהמה חייב ליטפל בו עד ל' יום ולעכבו אצלו קודם שיתנו לכהן. ובגמרא יליף ליה להא מדכתיב (שמות כ"ב כ"ט) בכור בניך (תפדה וגו') כן תעשה לשורך לצאנך, ולכך פליגי בדקה כמה מטפל בה. ולכך כן נראה פסק דבזמן הזה שאינו ראוי לכלום עד שיפול בו מום, חייב הישראל ליטפל בו עד שיפול בו מום. ואין הכהן יכול לומר תניהו לי קודם שיפול בו מום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ועליו כתיב (מלאכי ב' ח') ושחתם את ברית הלוי. ולכך פסק בבכור אדם אם מת תוך ל' יום אפי' נתן פדיונו לכהן מוציאין מידו של כהן, בין בודאי לא כלו חדשיו בין בספק לא כלו, דהלכה כרשב"ג בספק כלו עד ל' יום, ובודאי לא כלו הלכה כרבנן דאמרי עד כ' שנה. אך בודאי כלו מודה רשב"ג דיצא מכלל נפל ואפי' בפיהק ומת אבל אם מת לאחר ל' יום ולא פדאו, אם מכירי כהונה הן מוציאין מידו.
<h2>דף כח.</h2>
פירוש בכורות. כל פטר רחם [במדבר י"ח]. יכול אפי' חיה ת"ל אשר יקריבו לד' להוציא את החיה, שאין מקריבין ממנה. יכול דמוציא אני בעל מום, שאין מקריבין דאינו בכור לפי שנ' אשר יקריבו לד'. ת"ל באדם ובבהמה, בהמה דומיא דאדם מה אדם הוא בכור ואפי' בעל מום, פי' חייב לפדות א"ע בחמשה סלעים, אף בהמה אפי' בעל מום הוא בכור. ד"א באדם ובבהמה בא ללמד כל שיש לו באדם יש לו בבהמה יצאו לויים שאינן באדם. בגמרא [בכורות ג' ע"ב] מפרש כיון דפטרי בכורות אחרים הן עצמן בכורות לא כל שכן דפטירי. וכן פסק דאפי' בן לויה פטור מן הבכורה.
פירוש בכור תם. ובשרם יהיה לך כחזה וגו' [במדבר י"ח]. יהיה לך, לימד על בשר הבכור שהם מתנה לכהונה כחזה ושוק של שלמים, ומ"מ זרים מותר לאכול בשר הבכור על שולחנו של כהן ואפי' גוי אוכל. וכן פסק דבשר הבכור מותר לזרים ואפי' לגוי ודווקא על שולחנו של כהן. לך יהיה. מה ת"ל אי לתם הרי כבר אמור יהיה לך אלא לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן. וכן תנן במס' חלה ובספרי על בכור בעל מום שהוא מכ"ד מתנות כהונה.
<h2>דף לב:</h2>
פירוש בכור תם. ובשרם יהיה לך כחזה וגו' [במדבר י"ח]. יהיה לך, לימד על בשר הבכור שהם מתנה לכהונה כחזה ושוק של שלמים, ומ"מ זרים מותר לאכול בשר הבכור על שולחנו של כהן ואפי' גוי אוכל. וכן פסק דבשר הבכור מותר לזרים ואפי' לגוי ודווקא על שולחנו של כהן. לך יהיה. מה ת"ל אי לתם הרי כבר אמור יהיה לך אלא לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן. וכן תנן במס' חלה ובספרי על בכור בעל מום שהוא מכ"ד מתנות כהונה.
<h2>דף מו.</h2>
במכילתא תני והעברת כל פטר רחם לה' (שמות י"ג י"ב), אין לי פוטר בבכורה אלא וולד גמור, מניין סימן וולד בבהמה דקה טינוף, ובגסה שליא, ובאשה שפיר ושלייא שיפטור הבא אחריו, ת"ל שגר בהמה כל שהבהמה משגרת. וכן בבהמה טמאה [נפל] נמי פוטר, אף אדם נפל פוטר הבא אחריו מן הבכורה.
<h2>דף מט.</h2>
סדר פדיון בכור אדם לאחר ל' יום או ביום ל', אדם נותן בנו הבכור לכל כהן שירצה, ואם נתנו לאחד קודם ל' יום יכול לחזור בו. וימסור הבכור לכהן, ואחר [כך] יביא מטלטלין שיהיו שוין ה' סלעים, וישומו אותן בה' סלעים קודם שיפדה בהן, ולאחר השומא ימסור אותם לכהן המוחזק בבנו, ויאמר הרי זה בה' סלעים נתון לך בפדיון בני, וימסור אותו השמוי בפדיון מקצתו ביד כהן ומקצתו יחזיק בו, עד שיברך בא"י אמ"ה אקב"צ על פדיון הבן ועוד יברך שהחיינו, אז יחזיק הכהן בהשמוי ויחזיר בן בכור לאביו. ואחר כך אם ירצה הכהן להחזיר הפדיון לאבי הבן כפי מה אשר קצצו ביניהם הרשות בידו דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה, או יתן לו פדיונו בסעודה אחת שיאכל הכהן ממנו או בדבר מועט, אך אם החזירו מכל וכל בלא שום עכבה אין הבכור פדוי.
אך פדה תפדה [במדבר י"ח]. דרש ר' טרפון פודה אתה את החיה, שנ' (שמות י"ג י"ג) תפדה בשה, אי אתה פודה את המתה פי' להאכילם לכלבים. ויליף לה מדאיתקש בכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם דאין פודין אותו מת אלא חי. פירוש אם מת תוך שלשים יום אין פודין אותו, קל וחומר במת לאחר שלשים כגון שלא הספיק לפדותו עד שמת אין פודין, כך בכור בהמה אין פודין אותו להאכיל לכלבים. וכן פסק דאין פודין אותו לאחר מיתה אם לא נתן פדיונו. פי' רש"י ופדוייו מבן חדש תפדה וזה [ממעט] מת תוך ל', ואם נהרג תוך ל' יום ממעט בפ"ק דב"ק מדכתיב אך פדה תפדה אך חלק.
מה בכור אדם מטפל בו ל' יום, פי' שנאמר [במדבר י"ח] ופדוייו מבן חדש תפדה, כך בכור בהמה חייב ליטפל בו עד ל' יום ולעכבו אצלו קודם שיתנו לכהן. ובגמרא יליף ליה להא מדכתיב (שמות כ"ב כ"ט) בכור בניך (תפדה וגו') כן תעשה לשורך לצאנך, ולכך פליגי בדקה כמה מטפל בה. ולכך כן נראה פסק דבזמן הזה שאינו ראוי לכלום עד שיפול בו מום, חייב הישראל ליטפל בו עד שיפול בו מום. ואין הכהן יכול לומר תניהו לי קודם שיפול בו מום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ועליו כתיב (מלאכי ב' ח') ושחתם את ברית הלוי. ולכך פסק בבכור אדם אם מת תוך ל' יום אפי' נתן פדיונו לכהן מוציאין מידו של כהן, בין בודאי לא כלו חדשיו בין בספק לא כלו, דהלכה כרשב"ג בספק כלו עד ל' יום, ובודאי לא כלו הלכה כרבנן דאמרי עד כ' שנה. אך בודאי כלו מודה רשב"ג דיצא מכלל נפל ואפי' בפיהק ומת אבל אם מת לאחר ל' יום ולא פדאו, אם מכירי כהונה הן מוציאין מידו.
